נוצצות כמו אבני חן – הנשים שמעוררות את העיר העתיקה בנצרת

 

רק 50 דקות נסיעה מהבית שלי והנה אני בחו"ל. זה התחיל בזה שהווייז הוביל אותי לכיכר המעיין בנצרת דרך סמטאות תלולות וצרות ולפני כל ירידה הייתי צריכה לקחת נשימה עמוקה ולמלמל משהו... זה הרגיש קצת כאילו אני בכפר יווני בהרים או בסן פרנסיסקו, אבל בסוף הגעתי למטה להמולת העיר ואפילו הצלחתי למצוא חנייה ממש קרוב לכניסה לעיר העתיקה אליה כיוונתי.

העיר העתיקה פה היא סיפור. מארג סמטאות יפות, חומות אבן מהן מגיח לעיתים שיכרון זהוב תורן והרבה דלתות ברזל ועץ, שנצבעו לא מכבר בצבע טרי בגוון טורקיז ירקרק. הסמטאות האלו שקקו חיים ומסחר עד לפני אמצע ה-90 ואז כמה שנים לפני שהאפיפיור הגיע הוחלט לעשות פה שיפוץ מסיבי. העבודות והדחפורים הבריחו את הקהל ובעלי העסקים החוצה, השיפוץ נמשך ונמרח, בינתיים כולם עברו לקנות בקניון והעיר הפכה שוממה ונטושה – מקום בו פוגשים הומלסים וחבורות פשע.

אבל לאחרונה ובחודשים האחרונים במרץ רב - העיר העתיקה ורבת הפוטנציאל מתעוררת שוב לחיים בזכות נשים! כן! נשים מקומיות וכישרוניות בעלות רוח יזמית, שהחליטו לפתוח עסקים קטנים דווקא כאן בין ההוסטלים ומקומות הלינה המיוחדים, שרבים מהם פועלים בבתי מידות עותמאנים. הגעתי כדי להסתובב, להריח, לטעום ובעיקר לפגוש את הכוח הנשי הטרי ופורץ הדרך שבזכותו העיר העתיקה חוזרת לחיים.

מה שאיחד את כל הנשים שפגשתי בחנויות ובגלריות שלהן הוא הגעגוע העמוק לעיר העתיקה השוקקת של ילדותן ובחרותן. הכול הן עשו כאן, קנו ירקות ופירות, חוט ומחט, ריהוט וגם את שמלות הכלה שלהן. פגשתי למשל את סנא חיסן מזבר שפתחה רק לפני חודשיים וחצי חנות קטנה ונעימה בשם ראונק בשכנות לכמה עסקים נשיים נוספים של צורפות, עבודות טקסטיל ותחרה (ריקאמו, ווינגס). סנא תופרת כריות ססגוניות ורוקמת רקמה מסורתית (יש לה עבודה מפוארת שלקח לה 3 שנים לסיים!) וחלק מהתוצרים היא מדפיסה על ספלים ותחתיות כוסות - מזכרת נאה ברוח עבודותיה.

ממש ליד – שיפוצים! עוד בית אבן שיהפוך בקרוב לבית קפה.

הסתובבתי בעיר עם מונא אבו אל עסל ח'ריסטופולוס הנפלאה, מעצבת תכשיטים שלמדה צורפות בבצלאל (גם לה יש סטודיו בעיר העתיקה), בשלנית המשמרת בבישוליה את המטבח הנצרתי ולאחרונה גם השלימה קורס מורי דרך. ההדרכה שלה מרתקת ומלאת חן והיא מלאה בידע, הומור וכריזמה. מונא גם מובילה סיורים קולינריים בנצרת ומנחה סדנאות בישול המשמרות את הבישולים המסורתיים של מי שגדלו בנצרת.

פגשתי גם את לובנה לובאני, שהייתה בנקאית, למדה עיצוב פנים ופתחה את גלריהטנטנה (הכינוי לאמרת התחרה בקצה השמלה או המפה). זוהי חנות מקסימה לפריטי וינטג' (פורצלן, טקסטיל, קומקומים ועוד) בה היא מציגה גם את אוסף פריטי התחרה שלה: כפפות, צווארונים, מפיות אותן היא מלקטת בעולם וממסגרת באופן ייחודי. לא רחוק מפאוזי עאזר – ההוסטל הראשון והוותיק בעיר העתיקה שבישר את ההתעוררות בסמטאות לפני 13 שנה, כשעוד אי אפשר היה בכלל לדמיין את זה - ממוקמת הפינה של ראדה (בבעלות מדריכת הטיולים ראדה בולוס). הפינה היא חנות צבעונית (ובית קפה) מלאה בפריטים מסורתיים ומזכרות שראדה מלקטת מחברון, בית לחם והכפרים. מרתק לראות ולקבל הסברים על פרטי אמנות שימושית המשמרים מלאכות מסורתיות ומייצגים אורח חיים ייחודי. בבית הקפה מגישים דברי מתיקה מסורתיים שלא מוצאים בכל מקום.

גם את ההוסטל פאוזי עאזר (מ-2015 שייך לרשת אברהם הוסטלס), השוכן בבית עותמאני עם קשתות אבן ותקרות מצוירות יפהפיות (צוירו על ידי אמן לבנוני בסוף המאה ה-19) - מנהלת כבר 12 שנה אישה מרשימה, סוריידה שומר-נאסר, נכדתו של אדון פאוזי עאזר. הבית ננטש לאחר בעקבות השינויים בעיר ל-18 שנה ונפתח כאכסנייה ב-2005 על ידי יזם יהודי, מעוז ינון, ומשפחת עאזר. המשפחה לא נעתרה בקלות ליוזמה של מעוז וראתה בו טיפוס הזוי שאינו קורא את המציאות בשטח. אף יהודי לא פתח עסק בעיר העתיקה, שיתוף הפעולה גרם להרמת גבות והסמטאות היו נטושות ומוזנחות – לא מקום בשביל תיירים אפילו מהסוג התרמילאי. מעוז התעקש, משפחת עאזר נעתרה לשיגעון ומאז יש פה מבוך סמטאות שוקק הוסטלים בדגם דומה. סיפור מלא השראה ואמונה. בפאוזי עאזר מתקיימת מדי ערב פעילות מגוונת הפתוחה לקהל הרחב (סדנאות בישול, שיעורי ערבית, ערבי מוזיקה ועוד).

שמחתי גם לשוחח עם סלי, שותפה אחת מבין שלושה, שפתחו לפני כשנתיים עסק בעל חזון חברתי – קפה ליוואן – בית קפה תרבותי בו תערוכות מתחלפות של אמנים ערביים ואחרים, הרצאות, סדנאות, הקרנת סרטים וערבי שירה, ספרות ומוזיקה. כשיש אירוע המקום פתוח גם בלילה, מפיח חיים בסמטה וכמה משמח לשמוע שהקהל הוא בעיקר צעירים ומקומיים ודווקא התיירים הם אלה המזדמנים.

דברים משמחים ודומים מספרת לנו גם מהא, מורה שיצאה לפנסיה, חלמה על הוצאת ספרים ובסוף שילבה צרכים ומאווים ופתחה את אל-מהא חנות ספרים ובית קפה. היא מציינת שגם היא הופתעה מכמות הצעירים הנצרתיים הפוקדים את החנות ומתעניינים בספרות ובספרים בערבית. על המדפים גם ספרי ילדים בהם קלאסיקות המתורגמות לערבית מעברית ומשפות אחרות. מקום נעים לשבת לשתות קפה, לאכול משהו מהמטבח הנצרתי או המערבי ולדפדף בספר.

עשה לי כיף בלב לראות איך נשים צנועות ונעימות מזיזות כאן דברים ונוצצות כמו אבני חן בין עסקי הנגרות המעטים שעוד נותרו פעילים, חנות נעליים או סדקית שעוד מחזיקה מעמד ודוכני אוכל, מיץ וירקות. ראיתי שמאחורי חלק מדלתות המתכת הצבועות טורקיז רענן מסתתרים מקומות לינה ייחודיים בבתי אבן נושנים ואני כבר מתכננת את הסיור הבא שלי בנצרת. הפעם זה יהיה אתכן, סיור שירגיש כמו קפיצה קטנה לחו"ל. פרטים בהמשך.

 


 

טיול בסמטאות העיר העתיקה של נצרת בין הוסטלים, גלריות ועסקים חדשים של נשים מקומיות